פלשת מבני תעשיה וניהול בע"מ נ' עירית נשר

החלטה

ביום 29.1.2013 הוציא ראש העיר נשר צו סגירה מנהלי בהתאם לסעיף 20 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן- החוק או חוק רישוי עסקים), בו הוא הורה על סגירתו של עסק "להשכרת חדרים" במבנה תעשייתי המצוי בדרך בר יהודה בנשר, המנוהל על ידי המבקשת.

ביום 5.2.2013 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו הסגירה וכן בקשה לעיכוב כניסת הצו לתוקף. בהחלטתי מיום 6.2.2013 הוריתי על עיכוב כניסתו של הצו לתוקף וקבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 18.2.2013. לקראת הדיון שנערך לפניי, הוגשה תגובת המשיבה.

טענות המבקשת

המבקשת טענה מספר טענות שהעיקרית בהן היא הטענה, כי המבקשת כלל אינה מנהלת עסק טעון רישוי במובן חוק רישוי עסקים. המבקשת טענה כי היא הבעלים של נכס- מבנה המצוי בתחומי תכנית מתאר המייעדת אותו לתעשיה ומלאכה וכי במסגרת המבנה (לאחר שככל הנראה הוא הוכשר לכך) היא משכירה 30 יחידות דיור, ועיסוק שכזה אינו עסק טעון רישוי, שכן אף פריט מאלה המנויים בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה- 1995 (להלן- צו רישוי עסקים) חל עליו. עוד טענה המבקשת כי הסעיפים הרלוונטיים בצו רישוי עסקים, הנם אלה המצויים בקבוצה 7 שבתוספת לצו והחלופה האפשרית לטענתה, הנה זו המצוינת בסעיף 7.1 (ד) לתוספת לצו שעניינו "אירוח ולינה" ושם מתואר העסק כך: "השכרת חדרים על בסיס חודשי המלווה במתן שירותים נלווים לשוכרים כשמספר החדרים המיועדים להשכרה עולה על ארבעה". מאחר והשכרת החדרים אינה "מלווה במתן שירותים נלווים"- הרי עניינה של המבקשת, כך היא טוענת, אינו נפל לגדר הפריט האמור בצו רישוי עסקים ולא בגדר פריטים אחרים.

עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי הנכס משמש להשכרה למגורים מזה שנים והשארת הצו על כנו, תגרום נזק לצדדים שלישיים (הדיירים ששוכרים את היחידות), כן ציינה המבקשת בטיעוניה, כי מתן צו הסגירה הנו בלתי מידתי ופוגע בזכות המבקשת על קניינה ופוגע בזכותה לחופש העיסוק.

במהלך טיעונה של המבקשת היא ציינה, כי מתנהל נגדה הליך בעקבות כתב האישום שהוגש נגדה על ידי הועדה לתכנון ולבניה, שעניינו אישומים של ביצוע עבודות בניה ללא היתר ושימוש במבנה בסטיה מהתוכנית החלה על המגרש (שימוש חורג).

טענות המשיבה

בתגובתה בכתב ובטיעונים בפני, הדגישה המשיבה כי המבקשת הגישה בקשה לרשיון עסק, ומעשה הגשת הבקשה על ידה, מלמד כי המדובר הוא בעסק טעון רישוי ולמצער, כי המבקשת ראתה בפעילות המתנהלת על ידה בנכס כעסק טעון רישוי, ומשום כך, אין היא יכולה להעלות טענה סותרת. לתגובתה של המשיבה, צורף העתק הבקשה לרשיון עסק, אשר ממנה עולה כי היא הוגשה כבר בחודש יולי 2012. כן צורף מכתב של המשיבה מיום 11.12.2012 הוכלל הודעה על דחיית הבקשה לרשיון עסק, כאשר הנימוק היחידי לדחייה שצוין בה, הוא העובדה כי במבנה בוצעה בניה בלתי חוקית כפי שנמסר על ידי הועדה לתכנון ולבניה.

עוד טענה המשיבה כי הנכס משמש למגורים, מטרה אשר חורגת מהמטרות המצויינות בתכנית המתאר החלה על המקרקעין, ומכאן שהשימוש למגורים הנו שימוש חורג ובלתי חוקי ממילא.

לגבי הפריטים שבתוספת לצו רישוי עסקים, טענה המשיבה כי מבין הפריטים המצוינים שם, עניינה של המבקשת נופל לגדרי הפריט מס' 7.1(א) המחייב רישוי לעסק שהינו: "בית מלון, פנסיון אכסניה וכיו"ב". כיו"ב, טוענת המשיבה, כולל גם עסק של השכרת חדרים דוגמת עסקה של המבקשת.

מקור סמכות ראש העיר להוצאת צו סגירה והמטריה המשפטית

סמכותו של ראש עיר להוציא צו סגירה מנהלי לעסק, מצויה בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים הקובע בהאי לישנא:

"היה לממונה על המחוז, למפקד משטרת המחוז, למפקד כבאות מחוזי, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן- צו הפסקה מנהלי)"

הנה כי כן, סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, נותן בידי ראש רשות מקומית סמכות לצוות על הפסקה זמנית בפעילותו של עסק ("בכל דרך שנראית לו כדי להביא להפסקה של ממש בעיסוק"), כל זאת כאשר לראש הרשות היה "יסוד סביר להניח" כי "נעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14".

ראוי להביא בהקשר זה את סעיף 21 לחוק רישוי עסקים, אשר קובע כי צו הפסקה מנהלי (שניתן לפי סעיף 20 לחוק) יעמוד בתוקפו שלושים ימים מיום נתינתו, וקיימת סמכות להאריך את הצו לתקופה נוספת בת שלושים ימים נוספים, אם הוגש לבית המשפט כתב אישום בגין העבירה ששימשה עילה להוצאת הצו.

שילובם של סעיפים 20 ו- 21 לחוק רישוי עסקים, מלמד על כך, כי הסמכות שהוענקה לראש העיר, הנה סמכות אשר יועדה ליתן תרופה למצבים שבהם נדרשת סגירת העסק או הגבלת פעילותו על אתר. לא בכדי סמכות זו ניתנה גם לגופים נוספים האמונים על האינטרס והסדר הציבורי כגון; מפקדת משטרת המחוז, מפקד כבאות מחוזי, רופא מחוזי וכו'.

משמדובר הוא בפעולה מניעתית אשר טומנת בחובה הפעלת סמכות מיידית, הרי יש להגביל סמכות זו למקרים הראויים לכך. לא הרי עסק הפועל ללא רישיון משום שהוא החסיר פרט טכני אותו דרשה הרשות כהרי מועדון לילה בו מתנהלת פעילות עבריינית או שבליל אמש נדקרו בו אנשים והיו בו יריות, לא הרי עסק אשר לא הסדיר את ניקוז מי הגשמים, כהרי עסק הפולט גזים המסכנים את הסביבה, לעניין הפעלת הסמכות שבסעיף 20 לחוק רישוי עסקים.

מכאן, שאני סבור כי לא כל מקרה שבו מתנהל עסק ללא רשיון תקום מניה וביה סמכותו המהותית של ראש העיר להורות על סגירתו. בהקשרם של השיקולים שיש לשקול בהפעלת הסמכות שבסעיף 20, אני סבור כי שיקולים הבוחנים את הסיכון הטמון בהמשך הפעלת העסק ללא רשיון (ואלה נגזרים בין היתר, ממהות הפעילות של העסק וכן ממעשים ומחדלים שהתרחשו בו סמוך לפני מתן הצו אשר יש בהם כדי להעיד על הסיכון לציבור, לבטחונו או לבריאותו), הם אלה שצריכים להנחות בעניין הפעלת הסמכות, זאת לצד שיקולים נוספים, כגון: הפעולות שנעשו על ידי העוסק כדי להכשיר את המחדל הרלוונטי ומשך הזמן בו מתנהל העסק והשפעת סגירת העסק על צדדים שלישיים.

ההכרעה בשאלה אם לבטל צו סגירה אם לאו, הנה מלאכת איזון בין מידת הפגיעה באנטרסים ציבוריים חשובים (ולבחינה זו אין די בכך כי העסק מתנהל ללא רשיון) לבין מידת הפגיעה בעוסק ובצדדים שלישיים. בהקשר זה נזכיר כי הסמכות הניתנת בידי ראש העיר, הנה לתקופה של חודש ימים- והיא ניתנת כתרופה מיידית ודרסטית, כפעולת מנע וכתגובה לאירוע כלשהוא או לסיכון כלשהו.